איך תכנון פרישה יכול להפוך את ההון שצברנו לחיי גמלאות מלאי חופש וביטחון?

פרישה היא אחד הצמתים החשובים בחיים. רבים חושבים עליה כרגע שבו מפסיקים לעבוד, אבל בפועל היא יכולה להגיע בצורות שונות; גם כסיום עבודה לא מתוכנן, גם כהתפטרות ללא מעסיק חלופי, וגם כשלב שבו פשוט צריך להמציא את עצמנו מחדש.

לאורך השנים, כאשר ליוויתי את לקוחותיי, ראיתי שהאתגר הגדול אינו רק כלכלי. הוא אישי, רגשי, ולעיתים מגיע בהפתעה מוחלטת. מי שלא תכנן את הפרישה שלו מראש, מוצא את עצמו לא פעם ב"כיבוי שריפות", עם רמת הכנסה נמוכה משמעותית ממה שהתרגל אליה, ועם צורך להתאים את החיים לשינוי החד.

תכנון פרישה נכון הוא לא מסמך. זה תהליך שמתכתב עם החיים, עם השאיפות ועם המציאות הכלכלית, ושהופך את הכסף לאמצעי שמאפשר לחיות טוב, ולא לדאוג מה יהיה.

האתגר המרכזי: פרישה לא מתוכננת ושינוי חד בהווה

כשמאבדים עבודה ללא תכנון מוקדם, הדבר הראשון שנשאל הוא "איך משלמים את החשבונות הקרובים?". זה שלב שמטלטל גם אנשים מסודרים מאוד, במיוחד כשלא בנויה רשת ביטחון שתתמוך בתקופה הזו.

מצד שני, גם פרישה מתוכננת מביאה איתה שינוי עמוק: למקום העבודה כבר לא אכפת אם הגעת. לא בונים עליך, לא מצפים ממך. יש תחושת אובדן משמעות, ולעיתים צורך לבנות מחדש שגרה וזהות.

לכן תכנון פרישה חייב להיות חלק מהתכנון הפיננסי הכולל; הוא לא מתחיל ביום שבו מחזירים את הציוד למעסיק, הוא מתחיל הרבה קודם.

למה אי אפשר לסמוך רק על הקרנות והביטוחים?

קרנות פנסיה, קופות גמל וקרנות השתלמות אלו הם מכשירים חשובים, אבל הם אינם בגדר תכנית פרישה.

הם מכשירי השקעה "טיפשים", הם לא מכירים אתכם. הם לא יודעים מה אתם רוצים, מה אתם מתכננים, או איזו רמת חיים תרצו לשמר. כל מה שהם עושים הוא להשקיע את הכסף שהפקדתם, ותו לא.

אם לא הפרשתם מספיק, הן לא יוסיפו שקל מעבר למה שהגיע לכם.

גם פוליסות הביטוח עובדות לפי מה שרכשתם. הן ישלמו במקרה אסון, אבל השאלה האמיתית היא: האם ההגנה מספיקה? האם היא תואמת את המציאות של המשפחה?

לקוחות שהצליחו לבנות הון משמעותי עשו זאת לא בשל מזל, אלא בזכות התמדה: הפרשה חודשית מסודרת, ניצול של ריבית דריבית, התמקדות בחיסכון ולא בהוצאות מיותרות, ומתן זמן לכסף לעבוד.

בפועל, מה שיצרו לעצמם הוא חופש. יכולת לקחת סיכונים, לצאת להרפתקאות מקצועיות, ואפילו להתפנק בלי חשש, לא על חשבון החסכונות, אלא על הריבית.

מתי מומלץ להתחיל לתכנן את הפרישה?

הזמן הנכון להתחיל הוא לא בגיל 60, אלא עוד לפני. בעיניי, תכנון פרישה נכון מתחיל כבר באזור גיל 40-50.

זה הגיל שבו כבר עבדנו כ-20 שנה, אנחנו מבינים כיצד נראית הקריירה שלנו, וברור לנו פחות או יותר איך נרצה לחיות בעוד שני עשורים. לרוב כבר יש ילדים, אנחנו יודעים מה נרצה לתת להם, וזו הזדמנות לעצור ולהסתכל מחדש על עצמנו.

זה גם הגיל שבו עדיין אפשר לתקן.

כאן מגלים אם יש פערים בין ההון שצברנו לבין רמת החיים שנרצה בעתיד, ופערים כאלו עדיף לגלות מוקדם. גם מבחינת השקעות, זו תקופה שבה עדיין ניתן להגדיל חיסכון, לשפר תמהילים ולהימנע מהזלגות מיותרות בהוצאות.

חלק בלתי נפרד מהתכנון הוא בחינה של המצב הביטוחי. לאורך השנים רוב האנשים צוברים כפל ביטוחים או חוסרים מהותיים. בגילאים האלה חשוב לעשות סדר, לוודא שיש התאמה אמיתית לצרכים, ולהסיר מה שלא עובד.

למה כדאי לעדכן את התכנית מדי פעם?

החיים משתנים, ופרישה היא מסלול עם תחנות, ולא קו ישר.

זו הסיבה שכל תכנית היא בסיס לשינוי. יש כיוון, והוא חשוב, אבל הוא לא כובל. בדיוק כמו תכנון נסיעה: אם בדרך לצפון מתגלים עיכובים, מתאימים את המסלול. לפעמים מגיעים לאותו יעד, ולפעמים מגלים מקום נעים אחר, אבל עדיין במרחב שתכננו אליו להגיע.

תכנון פרישה עובד באותה צורה. התכנית נותנת כיוון, סדר ויציבות, אבל היא צריכה להיות גמישה כדי להתאים לשינויים, לטובה או לרעה.

שילוב של היבטים רגשיים בתכנון הפרישה

אחד העקרונות המרכזיים שאני עובד לפיו הוא שהכסף הוא אמצעי, לא מטרה.

לכן, החלק הרגשי הוא חלק מהותי מהתכנון. אני יושב עם לקוחות, מקשיב לעומק, ושואל:

• מה אתם באמת רוצים מהחיים?
• מה חשוב לכם?
• מה יגרום לכם להרגיש שחייתם כפי שרציתם?

עם השנים הרצונות משתנים. לפעמים בני זוג מגלים שהחלומות שלהם כבר לא זהים, ודווקא אז חשוב לתכנן, לדבר, ולמצוא את הדרך המשותפת.

כל אחד צריך לקבל מקום בתכנית. פרישה טובה היא פרישה שמתיישבת עם החיים עצמם, לא רק עם המספרים.

כמה מיתוסים שאבקש לנפץ במעמד מאמר זה

קיימת תפיסה שהמדינה "תדאג".

חברים יקרים, היא לא. המדינה מספקת מינימום שבמינימום, וגם המינימום הזה הולך ומספיק לפחות ופחות.

מיתוס נוסף הוא שהילדים ידאגו. הם רוצים, אבל קודם הם ידאגו לעתיד שלהם ולילדיהם. זו המציאות ואין בה כוונת זדון.

זו גם לא אחריותם. לדאוג לעצמנו הוא אחד הדברים החשובים שאפשר לעשות, גם לעצמנו וגם לילדים, שיגידו תודה בעתיד.

אסכם את דבריי

תכנון פרישה הוא לא פעולה נקודתית, ולא מסמך שנשאר במגירה. הוא תהליך שמחבר בין מי שאנחנו היום לבין איך נרצה לחיות בעשורים הבאים. הוא מאפשר להסתכל רחוק, להיערך נכון, ולדאוג שההון שצברנו יעבוד עבורנו, ולא להפך.

אני מאמין שתכנון פרישה נכון מעניק לאנשים את מה שהם באמת צריכים: חופש, יציבות, ובהירות לגבי העתיד.

זהו אחד המקומות שבהם תכנון נכון עושה את ההבדל הכי גדול.

בכל שאלה, אתם מוזמנים להתייעץ איתי,
רון סגרה, אסטרטג פיננסי ומתכנן פרישה