אחת הטעויות הנפוצות שאני פוגש היא הניסיון לבנות תיק השקעות לפי מקצוע. הייטקיסט, עצמאי, שכיר, מנהל בכיר; אלו תוויות חשובות, אבל הן אף פעם לא נקודת ההתחלה.
בניית תיק השקעות היא תהליך אישי.
המקצוע משפיע על רמת הסיכון ועל המורכבות, אבל הוא לא הפרמטר שמכתיב את התיק. לכן, לפני שמדברים על מניות, מדדים או השקעות פרטיות, אני תמיד חוזר לאותם עקרונות בסיסיים. הם אלו שבאמת קובעים איך התיק צריך להיראות.
גיל ומשך הזמן להשקעה
זהו הפרמטר המשמעותי ביותר בקביעת רמת הסיכון.
משקיע צעיר, בשנות ה-20 או ה-30 לחייו, נהנה מיתרון קריטי: זמן.
טווח השקעה של עשרות שנים מאפשר לספוג תנודתיות, להתמודד עם משברים ולתת לצמיחה לעבוד. במקרים כאלה, תיק מנייתי ברובו הוא לא חריג, הוא תוצאה טבעית של אופק השקעה ארוך.
ככל שהגיל עולה, משך הזמן מתקצר והדגש משתנה. בשנות ה-40 וה-50 מתחיל מעבר הדרגתי לשמירה על ההון שנצבר, עם שילוב נכסים יציבים יותר והפחתת תנודתיות. לקראת פרישה, המטרה המרכזית היא יציבות והכנסה שוטפת, ופחות רדיפה אחרי תשואה.
הייטקיסטים נוטים לעיתים להתעלם מהמעבר הזה, מתוך תחושת ביטחון ביכולת ההשתכרות. אבל גם כאן, הגיל הוא עוגן שלא כדאי להתעלם ממנו.
מטרות ויעדים כלכליים
אין דבר כזה תיק השקעות בלי מטרה. כל שקל בתיק צריך לדעת לאן הוא הולך.
רכישת דירה בשנים הקרובות, מימון לימודי ילדים, פרישה מוקדמת, או בניית הון לטווח ארוך, כל יעד מכתיב רמת סיכון אחרת ונזילות שונה. כסף שצריך להיות זמין בעוד שלוש שנים לא יכול להתנהג כמו כסף שמיועד לעוד שלושים שנה.
אצל הייטקיסטים, הבעיה הנפוצה היא ערבוב בין היעדים. אותו תיק מנסה לשרת גם רכישת דירה, גם השקעות סיכון וגם חיסכון ארוך טווח. התוצאה היא חוסר התאמה, ולעיתים סיכון מיותר.
תכנון נכון מפריד בין הכספים, ולא נותן למטרה אחת לסכן אחרת.
משפחה ותלות כלכלית
ככל שיש יותר אנשים שתלויים בכם כלכלית, כך רמת הסיכון הכוללת צריכה להיות מנוהלת בזהירות רבה יותר.
רווק עם הכנסה גבוהה יכול להרשות לעצמו תנודתיות גבוהה בהרבה ממשפחה עם ילדים. הוצאות קבועות, מחויבויות ארוכות טווח והצורך ביציבות מחייבים קרן חירום משמעותית, ביטוחים מתאימים ותיק שמסוגל להחזיק גם תקופות פחות טובות.
בהרבה מקרים, כשיש שני בני זוג עם הכנסה גבוהה, ובמיוחד אם אחד מהם אינו תלוי בהייטק, ניתן ליטול סיכון גבוה יותר. אבל זה חייב להיות תוצאה של תכנון, לא של הנחה.
סבילות לסיכון (לא רק על הנייר)
סבילות לסיכון היא פרמטר פסיכולוגי לא פחות מפיננסי.
שאלונים הם כלי חשוב, אבל הם לא מספיקים. מה שחשוב באמת הוא ההתנהגות בפועל: איך מגיבים כשהתיק יורד ב-20% או ב-30%? האם נשארים רגועים, או שמתחילים לשנות כיוון?
תיק אגרסיבי מדי עבור המשקיע יוביל כמעט תמיד להחלטות שגויות ברגעי משבר. מנגד, תיק שמרני מדי לא ישיג את היעדים בטווח הארוך.
המטרה היא התאמה למציאות, לא לאידיאל. תיק טוב הוא כזה שהמשקיע יכול לחיות איתו גם בתקופות קשות.
נכסים והתחייבויות: התמונה המלאה
תיק ההשקעות אינו עומד בפני עצמו. הוא חלק ממערכת רחבה יותר.
חובות יקרים, הלוואות, התחייבויות עתידיות; כל אלה משפיעים על רמת הסיכון שניתן לקחת. לעיתים, סילוק חוב בריבית גבוהה הוא השקעה טובה יותר מכל אפיק שוק.
בנוסף, יש להביא בחשבון נכסים שאינם חלק מהתיק הפיננסי: פנסיה, קרנות השתלמות, נדל"ן. אם רוב ההון כבר מושקע בנדל"ן, ייתכן שהתיק הפיננסי יכול להיות מנייתי יותר, כדי לייצר פיזור אמיתי.
ואיפה נכנס ההייטק לתמונה?
רק אחרי שכל הפרמטרים האלו ברורים, נכנסת העובדה שהמשקיע הוא הייטקיסט.
כאן אני בוחן ריכוזיות: כמה מההון כבר חשוף לחברה המעסיקה ולסקטור הטכנולוגי. אני בודק נזילות, תכנון מס סביב אופציות ו-RSUs, והיכולת לבצע הפקדות גבוהות לאורך זמן.
ההייטק לא מגדיר את התיק, הוא מכתיב את ההתאמות.
לסיכום
בניית תיק השקעות להייטקיסט אינה מתחילה במניות או באפיקים, אלא בהבנה עמוקה של האדם שמולנו. הגיל, המטרות, המשפחה, סבילות הסיכון והמצב הפיננסי הכולל הם אלו שקובעים את מבנה התיק.
רק לאחר מכן מגיעים להתאמות הייחודיות של עולם ההייטק.
תיק טוב הוא לא תיק נוצץ, אלא כזה שמחזיק לאורך זמן, משרת את היעדים האישיים, ונותן שקט גם כשהשוק או הענף נכנסים לטלטלה.